כל דמעה של ניצולי שואה היא זעקה לעזרה, אסור לנו להתעלם, זה הזמן שלנו להתגייס עבורם ולמענם.
הם שרדו את התופת של המחנות, הקור והרעב, אבל בפסח הזה, בזמן שכולנו יושבים סביב שולחן חג מלא, יש ניצולי שואה שיושבים לבד מול שולחן ריק.
בארץ שהבטיחה להם בית וביטחון, הם נלחמים שוב, לא באויב, אלא ברעב, בקור, ובבדידות שלא נגמרת.
בין קירות מתקלפים ודירות חשוכות, בלי חימום, בלי אוכל חם, בלי קול אנושי שיישב לידם וישאל אם אכלו היום, הם נשארים עטופים בשתיקה כבדה שאף אחד לא שומע.
דווקא עכשיו, כשמדברים על חירות, יש מי שעדיין כלואים במציאות של מחסור יומיומי, של חוסר ודאות בסיסי, של לילה קר בלי שמיכה מספקת.
אנחנו כאן כדי לשבור את השתיקה הזו, להדליק אור בתוך החושך, ולהזכיר להם, לא במילים, אלא במעשים – שיש מי שרואה אותם, שיש מי שדואג, ושגם להם מגיע לחגוג את החג הזה בכבוד.
כל תרומה שלכם היא נשימה של חיים, של חום, ושל אהבה אמיתית.
תרמו עכשיו, וביחד נוודא שאף ניצול שואה לא ילך לישון רעב או לבד.
העמותה מוכרת לצרכי מס (סעיף 46)
הקרב שאחרי המלחמה: המאבק היומיומי של ניצולי השואה שלנו 💔
הם שרדו את הרעב הכי אכזרי שאדם יכול לדמיין. עברו קור, פחד ואובדן, והשאירו מאחור חיים שלמים כדי להתחיל מחדש כאן.
אבל היום, בישראל של 2026, המאבק שלהם לא באמת נגמר.
31 שנים שאנחנו פוגשים אותם בדירות קטנות, ישנות, כאלה שהקירות בהן מתקלפים לאט, והאור שנכנס מהחלון חלש ודוהה.
בתוך השקט הזה, יושבים ניצולי שואה מול מקרר כמעט ריק, לפעמים עם פרוסת לחם יבשה, לפעמים בלי אפילו זה, לא כי אין אוכל במדינה, אלא כי אין מי שיביא להם אותו.
אנחנו רואים את העיניים שלהם כשאנחנו נכנסים, עיניים שכבר ראו הכל, אבל עדיין מחפשות דבר אחד פשוט:
לא להיות לבד.
יש כאלה שלא יצאו מהבית ימים שלמים. לא כי הם לא רוצים אלא כי אין להם את היכולת, אין להם למי ללכת, ואין מי שיבוא.
הבדידות מתיישבת איתם על הספה, אוכלת איתם בשקט, ונשארת גם כשכבר אין מה לאכול.
אבל בתוך המציאות הזו, אנחנו שם.
לחיות בכבוד הוקמה כי יש מציאות שאף אחד לא רוצה לראות.
עשרות אלפי שורדי שואה בישראל חיים היום מתחת לקו העוני,
לא בעבר, עכשיו בשנת 2026.
הם חיים בבניינים ישנים,
מתמודדים עם בדידות קשה,
ולפעמים גם עם שאלה יומיומית אחת:
מה נאכל היום?
אנחנו כאן כדי לשנות את זה.
אנחנו מגיעים אליהם מדי יום, כבר 31 שנים, עם ארוחות חמות, עם מתנדבים שיושבים לדבר איתם ודואגים שהם לא יישארו לבד במלחמה הכי שקטה שיש.
אחרי כל מה שהם עברו,
זה המינימום שמגיע להם.
כל דמעה של ניצולי שואה היא זעקה לעזרה, אסור לנו להתעלם, זה הזמן שלנו להתגייס עבורם ולמענם.
פרויקט לחיות בכבוד שואפים לאפשר לחיילים בודדים את הצורך הבסיסי הפשוט ביותר, לחיות בכבוד.
מספר עמותה: 5800010981
לא שוכחים את ניצולי השואה 2026©