מעל 500 ניצולי שואה שפנו אלינו לבקשת אוכל לחג. עדיין נמצאים ברשימת המתנה. מתחננים לעזרה.

יש חטופים חיים במדינת ישראל שלא שוחררו בפעימה של הקשישים. הם נמצאים בבתים חשוכים, ברעב, בלי יכולת לצאת, מחכים לאור יום שיציץ מהחלון, וזה קורה להם שוב רגע לפני החג. מי שמוודא שלא ייצאו, אלו לא מחבלים, אלא המדרגות החשוכות והרעועות. הם בשבי מאז שנת 1940, כבר 86 שנה. בשנים האחרונות כולנו עדים איך פוסט טראומה מפרקת את הנפש מבפנים. אלו שהיו בשואה, נפגעו נפשית בצורה שמשאירה אותם בשבי חיים שלמים. רק שב2026 רבים מהם עדיין חווים רעב. מקצבה של 600 ש״ח לחודש שמספיקה אולי לתרופות. הם נשארים רעבים, רזים ומפורקים. חלקם בקומה 3 או 4 בבניין בלי מעלית. כשהשרירים מפורקים, הרגליים דקות. וכל נפילה היא קטלנית. הם מוצאים את עצמם יושבים בבית. מחכים שנדפוק בדלת. הדפיקה שלנו בדלת שלהם הוא לפעמים סימן החיים היחיד שהם מקבלים. והסימן הזה מביא איתו חיים, כי הוא מביא איתו אוכל שמחזיק אותם לשרוד עוד יום אחד.